ספרים
הרצאות
ייעוץ

עבודה: תרבות של פחד, חשש ואפליה – על תעסוקה של ערבים בישראל

[3/11/2013]

 

בשבוע שעבר נערכה "ועידת ראש הממשלה לפיתוח כלכלי במיגזר המיעוטים". דיברו שם על חינוך, על פיתוח כלכלי, על תעסוקה ועוד. ראש הממשלה עשה כבוד, גם שר האוצר, שר החינוך וחשובים אחרים.
אנחנו הלכנו לדיון על התעסוקה.

 

עלה לדבר שר הכלכלה המופקד גם על התעסוקה; הוא גם ראש מפלגת "הבית היהודי". מצב קצת רגיש? לא מבחינתו של בנט, פוליטיקה לחוד וכלכלה לחוד.

"יש אפליה", אמר, "רק 20% מהערבים שלומדים הייטק נקלטים בשוק התעסוקה בהייטק". ואם שמעתי נכון גם הוסיף ואמר ש"רק 2% מהם מוצאים עבודה בחברות שהמנכ"לים שלהם יהודים".
האפליה, נימק, נובעת מדעות קדומות וחסמים שמקורם במצב הביטחוני היוצר את החשש של המעסיק היהודי מעובדים ערביים.
הוא בעד אפליה מתקנת, בנט. אמנם אינו "שש לכפות על מנהל את העובדים שלו, אבל במצבים של כשל שוק לממשלה אין ברירה והיא צריכה להתערב".
פעמיים פנה לאוכלוסיה הערבית ואמר כהאי לישנא: "אל תוותרו עלינו ואנחנו לא נוותר עליכם". באוזניי זה נשמע גם כמסר פוליטי; בכל זאת, שר, ועוד מ"הבית היהודי".

פרופסור ערן ישיב מאוניברסיטת תל אביב ערך יחד עם בנק ישראל מחקר מקיף על שוק העבודה של ערביי ישראל. הוא הציג את עיקרי המחקר תוך שהוא משתמש במילים נחרצות וברורות.
כמה ציטוטים המדברים בעד עצמם:
"המצב הנחות של 20% מהאוכלוסייה בישראל הוא חסר תקדים בעולם המערבי."
"הערבים מצטופפים בגטאות גיאוגרפיים – כלכליים."
"רמת האבטלה גבוהה. התעסוקה מרוכזת במקצועות קשים ונמוכים, כמו בנייה, שקשה לשרוד בהם לאורך זמן. זה מוביל לפרישה מוקדמת."
"אצל נשים ערביות ניכר שיפור מהותי, אבל בעיקר בקרב ערביות משכילות. קיים פער ניכר בינן לבין נשים מסורתיות."
"זו בעיה מאקרו-כלכלית שייקח שנים לתקן אותה."
"פתרונות מינוריים דווקא מזיקים, משום שהם באים על חשבון יצירתה של תוכנית רחבת היקף."

נערכו לפנל. לבמה עלו אנשי משק בכירים שזכו כל אחד בתורו למחיאות כפיים. היחידי שלא זכה להן היה נציג חברת "טבע". כך חולפת לה תהילת עולם.

עימאד תלחמי מנכ"ל "באבקום", ש-70% מעובדיה הם ערבים, עמד על יתרונותיהם של עובדים ערביים. למשל, אמר שעובד ערבי יותר מחויב למקום העבודה כי קשה לו להשיג עבודה.

מקסין פסברג, מנכ"ל "אינטל ישראל", אמרה שהמרחק הגיאוגרפי אינו מהווה מגבלה למי שרוצה לעבוד. "כל יום יש לנו הסעות מיוקנעם לקריית גת", כך סיפרה.
עוד אמרה:
"לא יודעת איך לפתור את החסם של העסקת נשים ערביות. אנחנו לא יודעים איך להגיע אליהן."
"רבים מהעובדים הערביים לא יודעים לכתוב קורות חיים, לא יודעים להתראיין וגם לא לראיין, כי יש הבדלי תרבות."

"סופר-פארם" מעסיקה עובדים ערביים רבים. הלקוחות פוגשים אותם במרבית הסניפים, חלק ניכר מהם רוקחים. ניצן לביא, מנכ"ל החברה, אמר ש20% מ-7000 עובדי החברה הם ערביים. וכך גם שיעור הזכיינים. הוא הוסיף ואמר כי אם ההנהלה מחליטה על קידום העסקה של ערבים, זה אכן יקרה.
60% מהרוקחים בחברה הם ערבים. עובדה זו נגזרת גם ממבנה שוק התעסוקה - מספר גבוה יחסית של סטודנטים ערביים פונים ללמוד תחום מקצועי זה.
לביא קבל על כך שאין די מערכות הכשרה לרוקחות בישראל, ולכן מרבית הרוקחים סיימו את לימודי הרוקחות בירדן. חבל, אמר בצער, "בישראל ניתנת להם הכשרה טובה יותר, אבל ההיצע קטן בהרבה מהביקוש."
גם הוא אמר שבקרב העובדים הערביים יש רמת תחלופה נמוכה יותר ורמת שירות גבוהה יותר.
לביא הודה כי בגלל המתח הביטחוני עובדיו הערביים צריכים לעיתים להתמודד עם קהל עוין ועם גילויים של גזענות.

מוקדם יותר, הגדיר פרופסור עליאן אלקרינאווי, נשיא מכללת אחווה, מערכת יחסים זו כ"תרבות של פחד".

האמריקאים קבעו לאחרונה תקנות המחייבות חברות לפעול על פי כללים של גיוון תעסוקתי. "טבע", כחברה שרשומה גם בבורסה האמריקאית, מחויבת לכללים אלו ועל כן החליטה להנהיג אותם בכל שלוחותיה בעולם.
איקה אברבנאל, סמנכ"ל בכיר, עד לאחרונה היה מופקד על תחום משאבי אנוש בחברה וכעת על קשרי טבע בישראל וקשרי קהילה גלובליים, דיבר על חסמים המקשים על העסקת ערבים בחברה, כמו ריחוק גיאוגרפי. "רוב מפעלי טבע נמצאים במרכז ובירושלים ואילו הערבים מרוכזים בצפון הארץ ובדרומה."

עפרה שטראוס, יו"ר קבוצת "שטראוס", אמרה שצריך לתת את הדעת לא רק על שיפור נגישות של ערבים לשוק התעסוקה, אלא גם על שיפור נגישות של עסקים ערביים, של ספקים, למשק הישראלי בכללו.

צביקה אורן, נשיא "התאחדות התעשיינים", טען שניסה לאייש מישרות במפעל תעשייתי בדרום הארץ וגילה כי בדואים לא ששים להצטרף למעגל העבודה, אלא מחפשים מקורות פרנסה אחרים. הוא לא פירט אבל אני, צרכן מובהק של תקשורת חדשות, ישר חשבתי על יריות בחוות בודדים ועל משחטות רכב.

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד