ספרים
הרצאות
ייעוץ

ניהול: מה מחיר חטא היוהרה בניהול?

אלי הורוביץ, אולי המנהל המצליח ביותר במשק הישראלי, הוא דוגמא למי שנזהר מלחטוא בחטא היוהרה ונוקט בגישה לפיה על מנהלים לנהל באמצעות שכנוע והנהגה ולא רק בכוח הסמכות הארגונית. חומר למחשבה לכל מנהל

[פורסם לראשונה ב - YNET]

"אחת הסיבות המרכזיות לכישלונם של ארגונים היא התחושה של המנהלים שעומדים בראשם כי הם יודעים הכל". כך אמר פרופסור יאיר אהרוני בכנס שנערך על ידי "גלובס" ומכון אלי הורביץ לניהול אסטרטגי בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב.

אלי הורביץ עצמו, יו"ר המכון ויו"ר טבע, רוכש וממזג רב-ניסיון, ציין בכנס בהקשר זה כי אחת הסיבות העיקריות לכישלונם של מיזוגים ורכישות היא התחושה של מנהלי החברה הרוכשת כי החברה הנרכשת לא נוהלה טוב ואילו הם יידעו לנהל אותה טוב יותר.

הורביץ, אולי המנהל המצליח ביותר במשק הישראלי, מהווה דוגמא של מי שנזהר מלחטוא בחטא היוהרה - תוצאה אפשרית של הצלחה מסחררת לאורך זמן. בעבר אמר לי הורביץ כי הוא מוצא שעולם הניהול עוד לא עבר את הדמוקרטיזציה שעבר המשטר הפוליטי. לדעתו, מנהלים ממשיכים לחלק פקודות. וחלקם ביזרו קצת סמכויות וחשבו שבכך פתרו את הבעייה.

תחושה העוצמה ניגזרת במקרים רבים לא רק מהצלחה מוכחת אלא מעצם הישרדותו של מנהל בראשות ארגון לאורך זמן. מנהלים כאלה מתחילים לחוש שהארגון זה הם והם יכולים לעשות בו כבתוך שלהם. למנהלים כאלו קשה לאמץ את המלצתו של אלי הורוביץ, שכיהן כמנכ"ל טבע במשך 30 שנה, לפיה על מנהלים לנהל באמצעות שכנוע והנהגה ולא רק בכוח הסמכות הארגונית.

בספרי "מטבע לצ'ק פוינט", אומר הורביץ בהקשר זה: "אני נותן את הכבוד גם לאחרים. זה מפתח חשוב מאד להצלחה. אתה הולך למשא ומתן, תניח שההוא יותר חכם ממך, לא יותר טיפש ממך. אם תניח שהוא יותר טיפש – תפסיד במשא ומתן".  

"... בטבע לא היו הצבעות של רוב ומיעוט, אלא נקיטה בדרך של שכנוע והגעה להסכמה. ללא קונצנזוס לא עושים... משקיעים הרבה בשכנוע אמיתי, לא בהכרזות. משוחחים בארבע עיניים ולא עוסקים בדמגוגיה... אני יכול לדבר בטלפון עם נשיא טבע ארה"ב... הוא יכול להגיד לי כן, כן, כן... ובכלל לא להקשיב למה שאני אומר... קשה לי לבדוק אם הוא מיישם בשטח אפילו 10% ממה שאני אומר לו. אבל אם אני משכנע אותו, הוא יעשה את זה".

"בחברה שההון האנושי שלה משובח, אתה לא יכול להתעלם מהיכולת של מישהו מתחתיך לחשוב טוב כמוך ולהציע הצעה טובה כשלך. ואלי אף יותר טובה... ".

כך הורביץ ונביא מספר דוגמאות נוספות להמחשת טענה זו. לשם כך, נרחיק לחו"ל ולעבר הרחוק, כדי שנוכל להתמקד בגופו של עניין ולא בביקורת על מנהלים הפועלים בקרבנו.

דוגמא בינלאומית בולטת לתופעה זו, שגרמה בסופו של דבר לחיסולה של חברת ענק, היא המקרה של דיגיטל. קן אולסן, המייסד והמנכ"ל הכל יכול של החברה, לא שעה לעצות להיכנס לתחום המחשבים האישיים ולהתחרות ביבמ, למרות שבאותה עת דיגיטל הייתה מסוגלת לכך. אולסן סבר שגם העתיד טמון ב'מיינפריים' ואיש לא העז באמת לחלוק עליו. סופה של דיגיטל ידוע, היא נמחקה מהמפה התאגידית - חברה בשווי של עשורת מיליארדים עם מוניטין עצומים.

יבמ ניצלה ממצב דומה לפני כחמישים שנה. תומס ווטסון האגדי, שהקים וניהל אותה במשך 40 שנה ביד רמה ובהצלחה רבה, סרב להוביל אותה אל תוככי עולם המיחשוב שהחל להתפתח באותם ימים. לו היה מצליח בכך אפשר שגם חברת הענק הייתה יורדת לאבדון. אך למרבה המזל עמד מולו בנו, תומס ווטסון הבן, מנהל מוכשר בזכות עצמו, שמתוקף מעמדו לא חשש להרגיז את הבוס הגדול. במהלך שחציו שכנוע וחציו קביעת עובדות בשטח, הצליח תומס ווטסון הבן למנוע מאביו הקשיש מלעמוד בדרכו ובכך חרץ את גורל החברה לחסד.

על אנרון ודומותיה, שמנהליהן היהירים אף העזו, בביטחונם העצמי כי רב, לנהוג בצעדים לא אתיים ולא חוקיים, כבר הוכברו הררי מילים. הכל נעשה מתוך ביטחון עצמי מופרז ויוהרה אין קץ.

ההצלחה והסמכות מעוורת את עיני מי שלא נזהר מלנהלן בשום שכל. בארץ, יעקב לוינסון, המנכ"ל הכל יכול של בנק הפועלים בשנות השמונים, חווה זאת על בשרו וסופו ששלח יד בנפשו.

זוהר זיסאפל, העומד יחד עם אחיו יהודה בראש קבוצת רד, אמר לי בהקשר זה כי "הביטחון הרב שיש למנהלים מצליחים גורם להם להפסיק להקשיב. הם בטוחים שהם יודעים הכל. דבר זה גורם להם להפסיק להתעניין בפרטים ולא לנסות ללמוד דברים חדשים. הם לא שמים לב כשהמצב משתנה".

לתופעה זו מצטרפת תופעה מזיקה נוספת, המעצימה את הבעייה. סביב מנהלים כאלה, השולטים לאורך זמן בארגוניהם, גם מתרכזת, לפי זיסאפל, הנהלה ותיקה ש'מגינה' עליהם מפני אינפורמציה לא רלוונטית. לכן קבלת ההחלטות שלהם מתקבלת על סמך מידע חלקי ושגוי, שבדרך כלל תואם את מה שהיו רוצים לשמוע.    

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד